<h1>ראבי"ה סימן אלף צ"ו</h1>
<h2>דף עד.</h2>
בן פקועה מת או חי שחיטת אמו מטהרתו והוא שלא הפריס על גבי קרקע אבל הפריס טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו וחלבו וגידו אסור וצריך לנקרו כשאר בהמה. וכי לא הפריס נמי דמו אסור וטעון קריעה להוציא דמו אבל חלבו מותר. והשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' שוחטו ומותר (וארבע') [דארבעה] סימנים אכשר ביה רחמנא ב' דידיה וב' דאימיה כל היכא דלא מכשרינן ליה סימנים דאימא כי הכא דטריפה היא מכשרי ליה סימנים דידיה. ואע"פ ששליל הנמצא במעי אמו חלבו שעל הקרב ועל הכליות מותר דלא מקרי שור וכשב ועז עד שיולד דכתיב (ויקרא כ"ב כ"ז) שור או כשב או עז כי יולד, וכתיב (שם ז' כ"ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, הא דשליל מותר, מיהו גיד הנשה נוהג בו וצריך לנקרו דעל כף הירך סתמא כתיב. כך פי' מר רב האיי גאון ורבינו זקיני. אבל בתשובות רש"י כתוב כל זמן שלא הפריס ע"ג קרקע לא נקרינן ליה כלל לא חלבו ולא גידו כדנפקא לן (ס"ט ע"א) מכל בבהמה תאכלו והלכה כר' יהודה אע"ג דסתם מתניתן ר' מאיר כיון דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה סמכינן אסתמא דמתניתין דפרק בהמה המקשה דסתם לן נמי כר' יהודה דקתני וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו דקתני לה בלשון חכמים. ואני קבלתי מאבא מרי מדפרכינן ואם איתא משכחת לה דהיתה לה שעת הכושר וכו', ש"מ דבן פקועה שהוא טריפה אסור באכילה ולא אמרינן כל בבהמה תאכלו אלא לעניין שחיטה בלבד דאין טעון שחיטה אבל לאוכלו טריפה או להתיר דמו לא נאמר כל בבהמה תאכלו. וחלבו לבדו הותר מחלב ושתי הכליות האמור באשם (ע"ה ע"א), וכן גידו הותר דהוי כבשר והותר מכל בבהמה תאכלו כדאמרינן בפרק גיד הנשה בגמרא ונוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה (ק' ע"ב), דאי ס"ד בן פקועה שהוא טריפה מותר באכילה א"כ אפי' נוצרה טריפה מן הבטן היתה לה שעת הכושר אם שחט את אמו והוא בתוכה, אלא ודאי בן פקועה שהוא טריפה לא הותר מכל בבהמה תאכלו. ומכל מקום אם נמצא טרפות בבן שמונה חי אינו טריפה דכמת דמי ואין טרפות לאחר מיתה, ואין טרפות נמי בבן ט' חי אלא היכא דאיכא לספוקי דילמא מחיים נטרפה. וכן פסק נמי רבינו יעב"ץ. ורבינו שב"ט פליג דהיתה לה שעת הכושר אגב אימיה לא פריך, ומה לי נמצא טריפה ומה לי נמצא בן ט' (חי) [מת] או בן ח' חי או מת כולהו מתים נינהו. ומורי אבי היה מביא עוד ראייה לאסור שהרי כשהקשה לו (ע"ב ע"ב) לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לו שעת הכושר תאמר בטריפה וכו' והשיב הרי שנולדה טריפה מן הבטן מניין וחזר ודן דין אחר אין במינו שחיטה וכו' והוצרך להקשות בן שמונה חי יוכיח וכו', ומה הוצרך לכל זה היה לו מיד להשיב כשאמר הרי שנולדה טריפה מן הבטן, שכן היתה לו שעת הכושר אגב אמו ואפילו נולדה טריפה מן הבטן. ומדלא קאמר הכי ש"מ שאם נוצרה טריפה מן הבטן אין לו היתר אגב אמו. ואני אומר דיש להשיב דמינה דאימיה לא פריך.
